הנקה וגזים 

נושא הגזים מעסיק הורים רבים. "האם מה שאני אוכלת משפיע על התינוק שלי?" היא שאלה שאמהות מניקות רבות שואלות אותי על בסיס יומיומי.

התשובה היא מורכבת, מאחר ואין משהו שיתאים לכולן.

במאמר זה אנסה לפרט קצת בנושא המאד מורכב וטעון הזה.

הנושא הראשון שיש לבדוק, כאשר מתעורר החשש אצל תינוק יונק ל"גזים" "קוליק" "כאבי בטן" הוא האם ההנקה מנוהלת נכון ומתבצעת בטכניקה נכונה:

האם התינוק נצמד היטב לשד ומצליח להכניס חלק גדול מרקמת השד לפיו ובכך לחלוב היטב את השד?

האם ההנקה יעילה?

ביוזמת מי מסתיימת ההאכלה?

האם ניתנת לתינוק האפשרות לסיים את הצד הראשון קודם ורק אח"כ מוצע לו הצד השני?

מהם דפוסי היציאות שלו?

איך העלייה במשקל שלו?

האם התינוק אוכל לפי דרישה או לפי סדר יום מסוים (לאורך השנים היו כל מיני הנחיות שונות, משונות ואף סותרות בנושא זמני הנקה של תינוקות)?

אם מוצאים שטכניקת ההנקה וניהולה הן טובות, אפשר להתקדם לשלבים הבאים בבירור הבעיה.

מדהים לגלות כמה בעיות "גזים" נפתרות בעקבות שיפור תפיסת התינוק את השד, ההצמדות שלו ומעבר לניהול הנקה נכון.

צרות של עשירים?

לפעמים ישנם מצבים בהם התינוק מקבל כמויות חלב גדולות מאד, כי אמו שופעת חלב- מסתבר שגם זו עלולה להיות בעיה. גם פה אפשר לשנות דברים בניהול ההנקה שיכולים להשפיע לטובה על כמויות החלב שהתינוק מקבל.

לעתים ישנן בעיות מציצה למיניהן אצל התינוקות, או מבנה פה שמאתגר את אופן היניקה של התינוק.

ואם זה לא זה?

בהמשך ניתן לבדוק האם יש משהו אחר שמציק לתינוק בזמן מסוים ביום. יש תינוקות, למשל, שלא אוהבים בהכרח להירדם בהנקה וזקוקים לצורת הרדמה אחרת. מנשא יכול לעזור פה, או תנועה באופן אחר.
יהיו תינוקות שמבקשים מהוריהם להיות יותר קשובים ליציאות שלהם, מה שעשוי מאד לאתגר אותנו בתרבות המודרנית של חיתולים חד פעמיים שלעתים מעמעמים את התחושות הטבעיות של היציאות. תינוקות רבים יירגעו לאחר שיפתחו להם את החיתול ויאפשרו להם לתת יציאות באופן חופשי. זו נקודת מבט קצת אחרת על אי השקט אצל תינוקות והיא בהחלט שווה התייחסות.

יש תינוקות שזקוקים לתיווך במעבר בין ערות לשינה. מה שלנו המבוגרים נראה טריוויאלי ופשוט, להם לעתים לא. גם פה שיטות הרגעה, תנועה ומגע יכולות מאד לעזור ולהקל.

האם יש קשר לתזונת האם?

השלב הבא לבדיקה, עבור התינוק שאינו נרגע מסיבה לא ידועה, יהיה לבדוק את תזונת האם והאם ישנן רגישויות משפחתיות ידועות למזונות, כמו: חלב ומוצריו, חיטה, ביצים, סויה ועוד. במידה וישנן רגישויות משפחתיות, סביר יותר להניח שזה יעבור הלאה מדור לדור. אם כי לא תמיד.

ישנם המזונות הידועים מבחינה מסורתית כ"יוצרי גזים" ואין אישה כמעט שלא שמעה על כך שאסור לאכול חומוס ושעועית, או כרוב וכרובית בהנקה. ויש הרבה שמועות על מזונות שונים ומשונים.

במקרים האלה אני אוהבת להסתכל על כלל אוכלוסיית העולם ולא רק זה המערבי ולא רק פה בישראל. לכו תגידו להודית המניקה את ילדיה לא לאכול אורז, עדשים וחריף. נסו לומר לאישה ממרכז או דרום אמריקה שלא לאכול שעועית.

זה לא כל כך ריאלי, נכון? איך זה יתכן, אם כן, ששם אפשר לאכול את הדברים האלה ופה לא? מה, רק התינוקות הישראליים סובלים מ"גזים"? קצת פרופורציות.

אני מעדיפה לא להמליץ באופן גורף על הסרת אותם מזונות "מייצרי גזים" פשוט מהסיבה שבהרבה מקרים אין גזים.

מדאיג אותי יותר מצב בו אישה מסירה מתפריטה מזונות רבים ונשארת עם מעט מאד מזונות שמותר לה לאכול. מעבר לזה שקשה להרכיב ארוחות עם מעט מזונות מותרים ושלא כולן יכולות ויודעות להיות יצירתיות בהכנת ארוחות, ישנו הפן הפסיכולוגי – רגשי בו האוכל הופך לעניין שצריך להתעסק איתו והאישה מוצאת עצמה מובדלת בגלל שהיא מניקה. זה בהחלט לא אמור להיות כך. הנקה היא המשך הרצף הטבעי של ההיריון, היא אינה מחלה או "מצב" מיוחד וקשה לי לראות נשים שנכנסות ל"מצב" הזה, לעתים ללא כל סיבה אמיתית. לפעמים רק מרצון למנוע משהו שאולי בכלל אינו קיים.

לכן אני מעדיפה שלא לציין את אותם המזונות הידועים, אלא לדון בהם במקרים המתאימים.

ככלל רצוי להקפיד על דיאטה מאוזנת ומזינה הכוללת מוצרים מהחי במידה והאישה בוחרת בכך, ירקות ופירות בשפע, עלים ירוקים, נבטים, אגוזים וזרעים לרוב, דגנים מלאים, קטניות (אם חוששים מה"כבדות" אפשר להשתמש ב"קלות" יותר עדשים אדומים וירוקים, מש וכו').

ילדים מביאים איתם אתגרים לא מעטים ומבקשים אותנו ללמוד הרבה דברים מההתחלה. זה לא שונה גם במקרה הזה, בו אין חוברת הפעלה ואנו נדרשים ללמוד את שפת ילדינו כפי שהם בוחרים ללמד אותנו אותה.

בסופו של דבר מרביתנו מצליחים במשימה.